בוא נתחיל בזה שיש לא מעט אנשים שלא יודעים להבדיל בין פרודיה לבין מציאות.
על האתר של WEBOS שמעתם ? על השימוש המופרז באנגלית ובטייטלים מפוצצים ועל הכסף הענק שזורם בהם. העמוד שקורא לגייס עובדים כביכול נקרא “בוא להיות עבד אצלנו”, כאשר ההטבות שמוצעות לעובדים הן – טסלה טרייה לכל עובד, חמישה סוגי קיטשן, קירות שקופים, גינת ירק, גינת כלבים, בריכת כדורים אולימפית וברז ראמן.
נו באמת… איזה שטויות… זה מצחיק בהחלט לאנשים שעובדים בפנים בתוך המערכת אך לאנשים שלא עובדים בתעשייה ומעוניינים להיכנס זה עולם אחר ומלואו ממש שמתואר בפרודיה של ארץ נהדרת.
באחד מהפרקים תמיר בר מספר לאודי כגן (נדיר האקרמן) מספר שבחברה הקודמת שלו היו 24 טעמים של גלידה, במעין משא ומתן מעוות(שלא באמת קיים במציאות). זה מספיק כדי שהבוס החדש שלו יזרוק עליו טסלות, יזמין לו מושב אסלה במיוחד בשבילו ויעלה אותו לתוך פגישת זום עם משקיעים מאסיה.
האוכל של ההייטק. במקרה של Webos, הם לגמרי הרוויחו כשלא אחרת מרותי ברודו, הגיעה לבשל ארוחת גורמה לעובדים.
אני כבר 10 שנים בענף ויכול להגיד שפה ושם יש טרלול כזה או אחר (באחד ממקומות העבודה הקודמים שלי הביאו את קופה ראשית למשרד..כן כן .. קופה ראשית ראמזי, ניסים ואנטולי ואפילו אלוף הארץ בבוקס.)
אבל כמו כל טרנד גם הטרנד הזה מסתיים ובסוף מתגלה עבודה סיזיפית וקשה.
אף אחד לא מדבר על המיילים בסופ”ש , על השעות הארוכות במשרד, על הפוליטיקה במקום העבודה, על הבוסים שמציבים יעדים בשמיים ולא תמיד ריאליים, ועל הרצון למימוש אצל העובדים ולכן העזיבה שלהם באה..
אף עוד לא מתעניין מעבר לכמה דקות במה יש לאכול במטבח, או האם רותי ברודו מגיעה לבשל בצהריים.
עובדים רוצים מימוש (גם אקווטי זה טוב אבל לא רק.) עובדים רוצים שישמעו אותם.
שמקום העבודה שלהם יעריך אותם ושיתן להם חופש לביטוי שלהם.
הפרודיה מצחיקה אבל המציאות רחוקה מכל כיוון אפשרי.
העבודה בהייטק משתלמת ויש לה תנאים מעולים אבל חייבים לדבר במציאות ולא באינגלוז.
לעבודה בהייטק יש גם מחיר שלא תמיד ג’וניורס מודעים אליו, מישהו חייב לחשוף מה הולך באמת בעבודה בהייטק וארץ נהדרת פשוט לא עושה את זה.
